<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימנים ס"ז—ס"ח</h1>
<h2>דף ח:</h2>
ק"ל ההיא דסנהדרין [ע"ז ח' ע"ב, שבת ט"ו ע"א] דאמרינן גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות לומר שלא וכו' ומשמע שלא דנו דיני נפשות בכל א"י הואיל ולא היתה סנהדרין בלישכת הגזית. וכן מפרש בקונטרס, מפני שכתוב וקמת ועלית אל המקום מלמד שמקום גורם. ובפ' אלו הן הנחנקים גבי זקן ממרא תנן [סנהדרין פ"ט ע"א] אין דנין אותו לא בב"ד שבעירו ולא בב"ד שביבנה ומפ' בקונטרס לא בב"ד שביבנה אם נשאלו בב"ד שבלשכת הגזית ואמרו להם וחזר לעירו ושהה שם ימים עד שגלתה סנהדרין ליבנה ועדיין הבית קיים ואח"כ שנה כבתחילה אין ממיתין אותו ביבנה וטעמא משום דכתיב וכל ישראל ישמעו ויראו אבל שאר חייבי מיתות ב"ד משמע דממיתין ביבנה. ועוד נפלאת היא דפ' ראשון [סנהדרין י"ז ע"ב] משמע דר' עקיבא ור' אליעזר ור' יהושע היו סנהדרין ביבנה, למאי הלכתא הואיל ולא דנו דיני נפשות. ועוד ההיא קרא וקמת ועלית מוקמינן בזקן ממרא אינו חייב עד שימרה ע"פ ב"ד של שבעים ואחד ובלישכת הגזית. בזקן ממרא טעות יש בספרך דאין ממיתין גרסינן, והוא כבר נידון כשהיו סנהדרין במקומן ואפילו גלו אחרי כן [לא] קטלינן ליה. וחייס לכל ישראל, ואשר נפלאת על ר"ע וחבריו שהיו ביבנה, דע לך כשהיו רואין שעה צריכה היו מושיבין ב"ד בלישכת הגזית ודנין ביבנה ובשאר מקומות, וליתא בסנהדרין אלא בע"ז.
<h2>דף סו.</h2>
הבאים אחריו, הגידו כח גבורתיו להתיר מין במינו בשישים בכל איסורין שבתורה, ועל ספרו יכתבון ראיותיו. הצצתי לראות להבין עיקר ראיותיו מההיא דשחיטת חולין [צ"ז ע"א] דאמר רבא אמור רבנן בשישים מין במינו וכו'. וכבר הראשונים נלאו בה לפרשה והוקשו בה ונפלאתי מאוד. ומאי קשיא דההיא דקאמר בשישים מין במינו היינו בטעמא דאיסור והיתר טעם אחד להם כגון חמרא חדתא בעינבי דמין במינו הוא בטעמא דליכא להבחין נתינת טעם של איסור, אבל לענין ביטול מין בשאינו מינו הוא דרבא לטעמיה דבתר שמא אזיל [ע"ז ס"ו ע"א]. ויש ספרים שכתוב בהן שמנונית דגיד הנשה בבשר דהיינו נמי מין במינו בטעמא אבל לא בשמא. ומהשתא לא צריכנן לשבש גמרא דפסחים [ל' ע"א] ולמיסמיך אשינויי דחיקא דע"ז גבי פלוגתא דאביי במין במינו דכולא תלמודא משמע דרבא ס"ל מין במינו לא בטיל. ואם טעיתי הבינה לי. במין במינו שאמרת שכתוב בספרך "שמנונית דגיד הנשה בבשר" שטות הוא. ולסטים שכמותך כבשוה, דלא שמא ולא טעמא. ובה"ג כתוב כגון שמנונית דגיד הנשה בשמנונית. וחמרא חדתא בענבי אינו נקרא מין במינו לרבא, אלא כך היה לו לומר מין בשאינו מינו היכא דליכא למיקם אטעמא א"נ היכא דליכא קפילא. וכי מי לא ידע שיכול למצא כמה דברים שטעמם שוה. אך לא היה לו לקרותו מין במינו. ועוד טעות שאמרת שאני משבש גירסא דפסחים, והלא טועים הגיהוה. וכן מוכיח בהלכות גדולות דקא מפרש מדלא יהיב טעמא ש"מ דבמשהו כרב, ועוד שאמרת שינויי דחיקי דע"ז, אדרבה שינויי דידך דחיקי נינהו, דאמאי נקיט חלא וחמרא, ועוד רבותא למיחשב גברי הלכות גדולות שאלתות דרב אחא רבינו ר' יצחק הלוי רבינו ר' יצחק ב"ר יהודה [ורבינו] טוב [עלם] כולם פה אחד פוסקין מין במינו בשישים. ואחרי שפירשתיו נמצאת התשובה בכרך הספרים [של] שמעיה חמיו של רבינו אחי שהביא אחי עמו מרחם וצוה אחד מן הנערים ויעתיקוה לך. וקודם המעשה אמרתיה ושומעין דרק בחמץ בפסח וביין נסך סתם חולקין באותם שנים לבדם. וגם רבינו שלמה היה מורה ובא להתיר בשישים עד שחזר בו ע"י טעותא דפסחים שהיה סבור שהיא עיקר הגמרא והשוה כל אסורין לחמץ בפסח. ואשר אמרת כי היא הראיה הגדולה שלי אמנם היא הקטנה. ודוק בהלכות גדולות ותמצא כן.
